מסיבת רווקים

הבטיחו שתהיה חשפנית...

שקיפות עורפית

שקיפות עורפית באה לוודא כי התינוקת לא תצא קשת עורף, יענו נודניקית.

חשבונאות הריון

כל תינוק יודע שהריון לוקח 9 חודשים ותינוק לאמא פולניה גם יודע טוב עד כמה היא סבלה כל תשעת החודשים האלה.

אבל האם ידעתם שאת הספירה מתחילים למעשה מתאריך הווסת האחרון? כלומר כאשר האשה כלל לא בהריון ותשאר כך לפחות שבועיים עד לתקופת הביוץ. כמו כן עוברים לפחות שבועיים נוספים עד שמתקבל המקל השני בערכת הבדיקה שמודיע "את בהריון".

כך שלדעתי אפשר בשקט להוריד איזה חודש... אבל בשקט כי תכף יצעקו עלי שאני לא יודע איך זה מרגיש וכו'.

טריאתלון קיסריה 2009

תם הטריאתלון הראשון ואפשר לסכם שלמרות הפסילה, הלא מוצדקת לדעתי והלא מעניינת אותי כהוא זה, בשלב האופניים, המטרה הושגה בחלקה. הצלחתי לרדת מ 1:44:06 (הזמן של איל בטריאתלון ת"א) אך לא הצלחתי לנגוס ב 1:30:00 (זמן המטרה שהצבתי). את השעון עצרתי על 1:37:26, בדיוק באמצע הדרך בין המטרה הראשונה לשניה.

שלושה חודשים של אימוני שחיית חתירה (כולל בים) וברגע אחד של זינוק אתה שוכח הכל ופשוט שוחה חזה. ההמולה של הזינוק עם משקפת שלא אוטמת עין שמאל וגלים קטנים שמשקים אותך יופי, לזה אי אפשר להתכונן.
עד המצוף הראשון פשוט לא הצלחתי להכניס את הראש לתוך המים. בכל פעם שניסיתי פשוט הרגשתי שאין לי אוויר אח"כ כבר עצמתי עין שמאל והתחלתי לשחות חזה שלא כמו זקנה.

באופניים, המקצה החזק שלי, התחלתי לעקוף כמו מטורף עד שבקטע של כביש דו מסלולי אמרתי לעצמי "אני גם ככה עוקף אז אני אשאר בנתיב השמאלי" תוך 16 שניות עוקף אותי שופט על אופנוע ואומר לי שעקיפה חייבת להסתיים תוך 15 שניות ושאני נותן דראפטינג לכולם. ותוך כדי שולף לי כרטיס אדום כאילו באנו לשחק כדורגל.
רגע של שביזות על הפסילה ויאללה המשך עקיפה.

בשלב זה עוד לרוץ? דידוי זאת מילה יותר מתאימה.

באחד מקטעי הריצה חלפתי מול אבא, שלום אמרנו רק עם העיניים שנתנו מבט של חמלה על מצבו העגום של האחר.

לסיום הפוסט נעבור למה שבאמת מעניין אתכם, תמונות. אך לא לפני שנודה לטל על העבודה הנאמנה.

כמו כן, מי שרוצה לראות את המסלול והביצועים יכול למצוא את זה כאן
כמו כן 2, אבא סיים את המסלול ב 2:28:48 ושני לוונטל סיימה את המקצה האולימפי (כפול משלנו) ב 3:11:27 שעות.

טריאתלון אשדוד 98

בספורט הנקרא טריאתלון נתקלתי לראשונה לקראת סוף השירות הסדיר, אז החליטה היחידה לרשום אותנו למקצה הדואתלון בטריאתלון אשדוד. לשם כך שכרה לנו היחידה מאות זוגות אופניים (שלא מעט מהם לא שרדו את השהות הקצרה שלהם בבסיס תקוע המחוצץ והקוצי).
בתור חייל ותיק קיבלתי אישור לצאת הביתה ביום חמישי אבל לא לפני שהבטחתי למפקד הישיר שאתייצב לתחרות למחרת לא יאוחר מ6 בבוקר. למחרת, אכן, 6 בבוקר התייצבתי עם הדייהו הירוקה של ההורים בחוף ים אשדוד.
לאחר חימום קצר ולאחר שבחרנו לנו זוג אופניים שיהיה מסוגל גם לנסוע עמדנו על קו הזינוק מחכים ליריה שתזניק את המפקדים כדי שנוכל (אני ועוד ארבעה) להחזיר את האופניים למקום, לקחת את חולצות התחרות, להדחק לדייהו ולנסוע הביתה.

שנים אח"כ חולצת התחרות הנ"ל הייתה אחת החולצות המועדפות עלי, וכל פעם ששאלו אותי האם אני טריאתלט, עניתי, לא, זה רק סיפור בבלוג.

תמונות ראשונות

בלעדי לקוראי הבלוג!

תמונות ראשונות של מצדה.

אז מה עושים עכשיו?

עכשיו כשירח הדבש נראה רק כזכרון רחוק עומדות לפני למעשה שתי אפשריות בלבד: להביא ילד לעולם או להתחיל להזריק לגוף הרואין.
אף על פי שלרובכם ההקבלה הזאת תראה גרוטסקית לי היא נראית לא רק מובנת מאליה, אלא בעלת כוח מניע חיובי וחזק ביותר. אין ברירה, עומדת לפני בחירה באחת משתי הצורות המוחלטות של הבלתי הפיך, של המהלך האחד אשר ישעבד לריבון חיצוני את הגוף ואת הנפש ובוודאי את הזמן הפנוי, היקר מכול, ויניב רגעים של אושר וסבל בו זמניים.

פוסט זה לקוח (בשינויים קלים) מתוך הספר עבוֹר את האַלְפּים, אבשלום של ארז שוייצר.

מחבואים

מעניין אם היא מצאה אותם.

כי אותי היא לא מצאה מפרפרץ מרחוק.

כמעט ונפגע

כוחות האופל הגיעו לתל אביב.
בשניה האחרונה ניצלתי ע"י לוחמי החירות והצדק.

מזל שהמצלמה תמיד איתי כי לא הייתם מאמינים בחיים...

איל בטריאתלון ת"א

הספורט האולטימטיבי!!!

אני רק שואל את עצמי, מתי אני? (עצמי עונה לי - ספטמבר, קיסריה... אם ירצו השם והברכיים)

איל היום התחרה (אבא בא על תקן מאמן ואני על תקן מעודדת, כן, לילד יש תקציב) וסיים לאחר 1:44 שעות, ו6 שניות שאותם לא נשכח לו כי זה הזמן שלמעשה מציב את הרף והמטרה לשלושת החודשים הקרובים.

מי שרוצה יש פה גם את המסלול והביצועים של איל במבט מלמעלה (חוץ מקטע השחייה כמובן).