טריאתלון קיסריה 2009

תם הטריאתלון הראשון ואפשר לסכם שלמרות הפסילה, הלא מוצדקת לדעתי והלא מעניינת אותי כהוא זה, בשלב האופניים, המטרה הושגה בחלקה. הצלחתי לרדת מ 1:44:06 (הזמן של איל בטריאתלון ת"א) אך לא הצלחתי לנגוס ב 1:30:00 (זמן המטרה שהצבתי). את השעון עצרתי על 1:37:26, בדיוק באמצע הדרך בין המטרה הראשונה לשניה.

שלושה חודשים של אימוני שחיית חתירה (כולל בים) וברגע אחד של זינוק אתה שוכח הכל ופשוט שוחה חזה. ההמולה של הזינוק עם משקפת שלא אוטמת עין שמאל וגלים קטנים שמשקים אותך יופי, לזה אי אפשר להתכונן.
עד המצוף הראשון פשוט לא הצלחתי להכניס את הראש לתוך המים. בכל פעם שניסיתי פשוט הרגשתי שאין לי אוויר אח"כ כבר עצמתי עין שמאל והתחלתי לשחות חזה שלא כמו זקנה.

באופניים, המקצה החזק שלי, התחלתי לעקוף כמו מטורף עד שבקטע של כביש דו מסלולי אמרתי לעצמי "אני גם ככה עוקף אז אני אשאר בנתיב השמאלי" תוך 16 שניות עוקף אותי שופט על אופנוע ואומר לי שעקיפה חייבת להסתיים תוך 15 שניות ושאני נותן דראפטינג לכולם. ותוך כדי שולף לי כרטיס אדום כאילו באנו לשחק כדורגל.
רגע של שביזות על הפסילה ויאללה המשך עקיפה.

בשלב זה עוד לרוץ? דידוי זאת מילה יותר מתאימה.

באחד מקטעי הריצה חלפתי מול אבא, שלום אמרנו רק עם העיניים שנתנו מבט של חמלה על מצבו העגום של האחר.

לסיום הפוסט נעבור למה שבאמת מעניין אתכם, תמונות. אך לא לפני שנודה לטל על העבודה הנאמנה.

כמו כן, מי שרוצה לראות את המסלול והביצועים יכול למצוא את זה כאן
כמו כן 2, אבא סיים את המסלול ב 2:28:48 ושני לוונטל סיימה את המקצה האולימפי (כפול משלנו) ב 3:11:27 שעות.