בניאס

שנים לא הייתי בבניאס.
נראה לי שהפעם האחרונה הייתה אי אז בטיול שנתי בתיכון.

נחל פרוד

"אין דברים כאלה" המליץ לי אבא כששמע שאנחנו יוצאים למחרת לטיול בצפון.
נחל פרוד, נחל אכזב רוב ימיו, מתפרץ ונובע רק אחת לכמה שנים כאשר מזג האוויר מתאים לו. אך כשזה קורה (כמו אחרי המבול שירד השבוע) אכן, אין דברים כאלה.
המסלול שאינו רגיל למים מסולע ועובר דרך הנחל דבר שיוצר מסלול רטוב, אתגרי למעבר, מהמם ביופיו, כיפי ולא! לנשים בהריון.

איך עוברים?

נחל דוד

נביעה באמצע המדבר זה פשוט דבר מדהים.

או איך הטיבה לבטא את זה בחורה במגפי לבד

בשביל החרא הזה הגענו על לכאן?

כשאגדל...

בריכת קליאופטרה

פעם, מזמן מזמן רחוק רחוק, כשהרגליים היו יותר קצרות והצעדים היו יותר קטנים אחד הטיולים היותר שכיחים היו אלה לבריכת קליאופטרה.

בריכת קליאופטרה זאת בריכת מי ים חצובה בסלעי ים התיכון בגבול קיבוץ שדות ים ועתיקות קיסריה.

כדי להגיע לשם היינו מצטיידים בוופלים מסבתא תקוה, יוצאים אל החוף וצועדים צפונה עד החוף עם מיי הטורכיז המהממים, הלחופי תאילנד הגענו? למכשול הראשון הגענו! נחל סיד ממפעל המרצפות שנהג לשפוך את שפכיו בעין מפריע לים. תמיד מישהו היה מצליח (או לא מצליח תלוי איך מסתכלים על זה) לדרוך בתוך הסיד ולהטביע את כל הנעל שלא להזכיר את כל הפעמים שהלכנו יחפים. משם היינו מטפסים את המצוק (שבדיעבד מאפיין את כול חופי הים התיכון) שם יש מחזה שתמיד הצית לי את הדמיון בדמות רכבת שממשיכה לים, אולי לקפריסין.

הבריכה עצמה, לא גדולה ומלאה בסלעים וסרטנים אך על שפתה יש פסיפס, או לפחות היה. אני זוכר רק פעם אחת, הראשונה למעשה, עת גל סיפרה לי בסוד (כי אם לא בסוד זה הרי יהרס ויעלם) וגם הראתה לי הלכה למעשה ע"י חפירה קלה בחול את הפסיפס. מאז לא הצלחנו לשחזר וכל מאמצנו עלו בתוהו.

בשבת, טיילתי עם טל לבריכה, הדרך התקצרה פלאים, מכשול נחל הסיד כבר שנים לא קיים, במקומו יש את מכשול גן האירועים. הגן הלאומי קיסריה בנה תצפית לבריכה, אם כי עדיין ניתן לרדת ולרחוץ בבריכה.
וראו איזה פלא, תייר אמריקאי מנסה לחשוף (ללא הצלחה כמובן) את הפסיפס. מישהו... לא שמר על הסוד.