תמונות ירח דבש

בשעה טובה סיימתי למיין, לערוך, למחוק ולהעלות את התמונות מירח הדבש.

כל התמונות באלבום זה הן תמונות שלא מצאו את דרכן לאף פוסט.
תבלו.

אינשטוקן בפלה

כבר כתבתי בעבר על בעיות השפה שהיו לנו במרכז אמריקה, אבל בכל זאת יש עוד סיפור שלא סופר ,אך בהחלט שווה פוסט, על איך אני וטל ניסינו לבלבל מוכר בחנות נייר טואלט.

תלת השיח היה כדלקמן:

אלעד: אפשר ניר טואלט פורפאבור.

מוכר: בבקשה.

אלעד: כמה זה?

מוכר: 18 קצל?

אלעד (פונה לטל): מה הוא אמר?

טל: הוא אמר שזה 8 קצל.

אלעד (שולף שטר של 10 קצל): בבקשה.

המוכר: זה לא מספיק.

אלעד (פונה לטל): מה הוא אמר?

טל: הוא אמר שאין לו עודף.

אלעד (למוכר): אז תביא בפלה.

המוכר: בבקשה.

אלעד: כמה הבפלה?

מוכר: קצל וחמישים.

אלעד (פונה לטל) מה הוא אמר?

טל: הוא אמר שזה חמישים אגורות.

אלעד (למוכר): אה, אז תביא 4 בפלה.

בשלב זה המוכר עבר לשיטה התאילנדית (למה הוא לא עשה זאת קודם לא ברור) ופשוט שלף מחשבון, רשם 24 ואמר:

Give me more

אָזַל

אזל ירח הדבש.

כן אזל, מכל המילים שמתארות סיום אני מרגיש שזאת המילה שמתארת הכי טוב את ההרגשה לחזור הביתה אחרי כזה טיול.

נ.ב.

חוב קטן לכל מי שדרש תמונות (רק בניינים יש לצלם שם) מניו יורק.

בניין ניו יורקי אופייני

Sunday

היום, יום ראשון הלכנו לפארק לראות משחק בייסבול או ליתר דיוק סופטבול (שזה בייסבול יותר עם כדור יותר גדול ובסיסים יותר קרובים).
במשחק הזה אין נבדל כך שהיה הרבה יותר קל להסביר את החוקים.

בבית

טל טוענת שאני לא מצלם, ושאם זה ימשך ככה לא תישאר הוכחה לכך שהיא היייתה פה ואז תיאלץ בלית ברירה לחזור לפה.
מצד שני אחרי שהתרגלתי לצלם את כל הטבע והציפורים לעבור שצלם בניינים זה קצת הרבה משעמם.
מצד שלישי ,אם לומר את האמת, אני לא מרגיש תייר פה אלא כאילו חזרתי הבייתה, כאילו ביום שישי ניסע לארוחת שבת אצל סבתא בברוקלין.
אולי זה בגלל שיש לנו דירה ולא מלון, ואולי בכל זאת יש דמיון.
ואולי במקום לשדרג לבית בכפר אנחנו צריכים לשדרג לבית בוויליג'.

בפקקים

פקק תנועה אווירי, מי שמע על כזה דבר.
זה מה שקורה למי שמשתחצן ומתרברב שהמטוס שלו הכי מהיר ושהוא הולך להגיע ליעד לפני הזמן, בסופו מוצא עצמו טס עו שעתיים לתדלק בבולטימור.

יממה וחצי אחרי שארזנו את המוצ'ילות הגענו סוף סוף לדירתנו השכורה ב Midtown west ואיזה פינוק. דירה מאובזרת, רחוב שקט, מיקום מרכזי (יותר קרוב ל Times square מאשר הדירה במלצ'ט לדיזינגוף סנטר). אפילו הטלויזיה יותר גדולה (כלומר אפילו יש טלויזיה).
בקיצור הכל מצויין חוץ מהקרבה ל H&M.


עוד דבר
כשהבטיחו לי שיש בדירה אינטרנט לא העלתי על דעתי שאני צריך להביא את המחשב.

הדוּבדוּב שבקצפת

הדובדבן שבקינוח
הוא בעצם תפוח.

אלעדוס

מאז ומתמיד סבתא שלי טענה שאני חמוד, אבל מתוק? אני לא טיפוס מתוק!
אבל מסתבר שכנראה לא לחינם יש המכנים אותי אלעדוס (גלידה בעגה המקומית).

סוף סוף תפסתי אותו, ולא סתם, על חם, זולל אלעדוס.
נכון, ראיתם את הציפור הזאת כבר כמה פעמים בתמונות קודמות אבל זאת הפעם הראשונה שאני מצליח לתפוס גם את הצבע שלה, שהוא למעשה כחול כהה ולא שחור כמו שנדמה.

Back to Antigua

לטל נמאס מתל אביב, אחרי 10 שנים בעיר היא רוצה לעבור לגור בכפר, היא טוענת שחסר לה נוף ילדותה הירוק.
השבוע האחרון מעלה ספקות גדולים לגבי נערת הכפר והכפר.
שבוע אחד עם החיות הבריח אותנו חזרה לעיר, לא שלא נהננו אבל לחזור ל Antigua, לציביליזציה ועוד לקבל את אותו החדר במלון היה ממש כמו לחזור הביתה מבחינתנו.

מכאן אנחנו ממשיכים לעוד עיירה קטנה ונחמדה בשם יורק החדשה ומשם,
בקצב של הדג נחש,
נארוז ת'חפצים לתוך המזוודה
מהכפר לעיר בכיוון הירידה...



הנה אני בא...

Finca Tatin's Photos

אפילו לשירותים אי אפשר ללכת בלי המצלמה.

Finca Tatin

עם לוק של אבעבועות רוח ברחנו מגן העדן אחרי לילה אחד כדי למצוא את עצמנו במקום יפה עוד יותר, על שפת אגם ובתוך ג'ונגל ועם יחס סביר בהחלט בין היתושים לשאר מיני החיות הרבות שאורבות פה בתמונות.



בצער רב אין אני מעלה כרגע תמונות עקב בעיות מחשב, בפינקה עצמה אין בכלל אחד כזה ובעיירה הקרובה בשום מקום לא שמעו על פיקסה. אז עד הפעם הבאה פשוט תדמיינו סרטנים, עכבישים, נחש ירוק בשירותים ושלל ציפורים (ואת טל).

Heaven?

דמיינו את גן העדן.
מה אתם רואים?
נוף מדהים?
ירוק מכל עבר?
מקווה מים?
מקום מפלט מפנק?...

ויתושים? דימיינתם גם יתושים?

אין זו הפעם הראשונה במסעותי שאני מגיע אל הגן הנכסף ותמיד הם חייבים לבוא גם. אך כמות היתושים שיש כאן היא בהחלט השיא, אתה מחסל אחד באים עוד עשרה לתגבורת. תכשירים נגד אתם שואלים, שכחו מזה. בגן העדן היתושים בראש שרשרת המזון.

Tikal

זאת חתיכת נסיעה (עד לצפון המדינה) בשביל לראות כמה בניינים.

מי שבכל זאת הציל את המצב היו הציפורים והדביבונים שמסתובבים כאן ואפשרו רק במעט לצלם אותם.

תעלת בלאומליך

הגענו לפלורס, זוהי עיירת תיירות על חצי (יותר 90% למען האמת) אי בתוך אגם. מצד אחד נחמד פה, מצד שני חם, העיירה נראית כרגע כמו תעלת בלאומליך ואין פה ממש מה לעשות חוץ מהסיור ל Tikal שהוא כיום הסיבה היחידה להגיע לכאן, הסיבה השניה היא שבדר"כ ממשיכים מפה למקסיקו. כך שמחר תקבלו דיווח על הסיור ב Tikal ומחרתיים כבר נרד בחזרה דרומה במקום שפעת החזירים במקסיקו.

העונה הגשומה

העונה הגשומה החלה ומזג האוויר כאן משוגע והפכפך. לדוגמא היום, בבוקר השתזפנו על שפת הנחל. בצהריים, יצאנו לשייט אבובים מהנה ביותר (מצטער שאין תמונות אבל יש גבול לאן שאני יכול לקחת את המצלמה). כשסיימנו אותו כבר היו עננים רעים, כשהגענו למלון כבר החל לטפטף ואת המקלחת החמה עשינו כבר כשבחוץ סופת רעמים.

היום ערב שישי ומתוכנן להיות דגים בבופה.
מי מהמר על חריימה?

Semuc Champey

מי אמר שאין כאן אטרקציות מהסוג שאני אוהב?

התחלנו את היום בהליכה/שחיה במערה לאור נרות, היה קצת קשה לשמור את המצלמה מעל המים אבל תיק ה waterproof עשה את העבודה. בתוך המערה, צ'ופר ראשון קפיצה של כ 3 מטרים לבריכה.

משם המשכנו לבריכות הטורקיז של סמוק שמפיי, קודם טיפסנו כ 200 מטר לתצפית שכל מי שהגיע אליה הייתה לו רק מילה אחת בפיו... וואו.
משם ירדנו לבריכות, אכלנו את ה Lunch box שהזמנו והבאנו מראש מהמלון. ולקינוח צ'ופר נוסף, קפיצה של כ 8 מטר אל המפל.

A true story

המקרה הכי מוזר קרה לי היום.

טל הציעה! שנשאר לראות את המשחק של ארסנל נגד מנצ'סטר יונייטד.

זה בא לי בהפתעה גמורה, לא ראיתי את זה מגיע.
במחשבה לאחור, זה בכל זאת משחק חשוב בין שתי קבוצות אנגליות. ולילדה זורם איזה גן אנגלי או שניים בדם.



לך תסביר לה עכשיו מה זה נבדל.

El Retiro reserve

לראשונה בגוואטמלה סוף סוף יצאנו מהעיר. אחרי יומיים נסיעה קשוחה ב chicken buses בדרכים שחלקן לא דרכים הגענו לגן העדן.
עכשיו אנחנו ב Resort מהמם באזור Semuc Champey שנמצא על שפת נחל בין שתי גבעות, בקתות באנגלו עם כל התנאים, כך שמי שדאג לאופי ירח הדבש שלנו לאחר הטרק המאתגר יכול להיות רגוע.
פה אנחנו מתכננים להישאר מספר ימים, לנוח ולמצות את האטרקציות מסביב (אל דאגה אלה לא אטרקציות מהסוג שאני אוהב).

Chichicastenango market - Take 2

הפעם לא לקחנו צ'אנס,
הגענו לשוק יום קודם.

יום קודם, אין מה לחפש פה, עוד עיירה.
אבל בבוקר כשיצאנו מפתח המלון גילינו שהשוק פשוט צמח סביבנו ומקיף אותנו מכל עבר.

Las Fuentes Georginas trek

בדיוק חזרנו מיומיים טרק ל Las Fuentes Georginas
הברך פשוט הורגת אותי, זה כבר לא כמו שהייתי צעיר בן 27...

טל רצתה מלונות 5 ככובים,
אני הבטחתי רק 1000.

היה טרק פשוט מעולה, אם כי קצת קשה (טל תטען שהרבה קשה). זה לא רק הטיפוס (מגובה התחלתי של 2500 מטר עד ל 3500 ואני מעריך שבשקט עוד 1000 בתפירות מגבעה לגבעה על הרכס) זה גם האוויר הדליל שמקשה על הנשימה זה ה 14 ק"מ סה"כ וכמובן המשקל על הגב.

בלילה ירד מבול, המזל שלי ושל טל שבתור זוג נשוי נתנו לנו את האוהל סוויטה ל2 כאשר כל השאר באוהל הגדול והמרווח קמו רטובים.

למחרת, לאחר הירידה שכאמור גמרה לי את הברך הגענו לקינוח של הטרק והוא המעיינות החמים.

אמרתי לטל שחייבים לנסוע לפחות פעם אחת ב chicken bus. אחרי הטיול הזה אפשר לשים וי גם על זה.