תלת השיח היה כדלקמן:
אלעד: אפשר ניר טואלט פורפאבור.
מוכר: בבקשה.
אלעד: כמה זה?
מוכר: 18 קצל?
אלעד (פונה לטל): מה הוא אמר?
טל: הוא אמר שזה 8 קצל.
אלעד (שולף שטר של 10 קצל): בבקשה.
המוכר: זה לא מספיק.
אלעד (פונה לטל): מה הוא אמר?
טל: הוא אמר שאין לו עודף.
אלעד (למוכר): אז תביא בפלה.
המוכר: בבקשה.
אלעד: כמה הבפלה?
מוכר: קצל וחמישים.
אלעד (פונה לטל) מה הוא אמר?
טל: הוא אמר שזה חמישים אגורות.
אלעד (למוכר): אה, אז תביא 4 בפלה.
בשלב זה המוכר עבר לשיטה התאילנדית (למה הוא לא עשה זאת קודם לא ברור) ופשוט שלף מחשבון, רשם 24 ואמר:
Give me more
2 תגובות:
זה מזכיר לי סיפור דומה שהיה לי בתאילנד (לפני הרבה שנים). חברתי ואני הגענו לעיר בה מצוי גשר קוואי, שעליו עשו את הסרט "הגשר על נהר קוואי". הגענו לעיר בשעת ערב והיינו רעבות. בתאילנד יש הרבה דוכני אוכל ברחובות. ניגשנו לאחד שהכין משהו דומה למלוואח שלנו ושאלנו אותו כמה זה עולה. הוא כמובן לא ידע לדבר אנגלית ואנחנו לא ידנו לדבר תאית, אז הוא עשה לנו תנועה עם כף היד (הוא הזיז את האצבעות בתנועה שאצלנו משתמשים כדי לציין מנורה מהבהבת). כמובן שלא הצלחנו להבין מה הוא רוצה מאיתנו.אחרי זמן ממושך ובעזרת תייר אחר הבנו שבתאילנד משמעות התנועה הזו היא 5 באט (המטבע התאי). Go Figure!!!!
לקרוא את הדברים זה אפילו יותר מצחיק מלהיות שם. אני קוראת ויורדות לי דמעות מרוב צחוק
הוסף רשומת תגובה