אני ובן דודי יוסי עמדנו לצאת עם אור ראשון לטרק בשם אבל טזמן (Abel Tasman), טרק של יומיים לאורך החוף. התכוונו לצאת עם התרמילים שלנו ואת הציוד העודף שלא נחוץ לטרק לאחסן בשקיות זבל גדולות. הבעיה הייתה איפה להשיג את אותן שקיות, השעה הייתה כבר דיי מאוחרת , בטח ובטח עבור עירה ניו זילנדית שלווה שכבר אחרי השעה חמש אין עם מי לדבר.אבל, אם לא ננסה את מזלנו איך נדע?
כשסנטה עבר מולנו ברחוב עדיין לא ידענו שזה הוא ולא ייחסנו חשיבות מרובה ללבושו (נעלי עבודה חומות, מכנסי ברמודה אדומים, ז'קט אדום ותרמיל גב גדול נינשא על כתף אחת) שאלנו אותו אם הוא יודע האם ה Pak'n'Save בקצה העיירה פתוח בשעות כאלה, תשובה לשאלה לא קיבלנו אך במקום התפתחה שיחה קלה. סיפרנו לו שאנחנו מישראל והוא סיפר ששמו ניק (קיצור של ניקולס) ושהוא מהקוטב הצפוני, יוסי שהיה סקפטי מכל העניין ניסה לשכנע אותו שלא יכול להיות שהוא סנטה והוא מצידו סיפר על הביקור שלו בישראל בשנת 78 ועל העזרה שלו בתהליך השלום עם מצריים.
כששאל אותנו מה אנחנו צריכים בשעה כזאת מה Pak'n'Save סיפרנו לו על הטרק והייאוש בלמצוא את מבוקשנו. כעבור רגע הוא התכופף וגישש בתוך התרמיל הענק שלו ושלף לנו שתי שקיות זבל שחורות.
מוסר השכל
- אם זה נראה כמו סנטה, לבוש כמו סנטה ומחלק מתנות בדיוק לפי מה שצריכים אז כנראה שזה סנטה.
- כנראה שהיינו ילדים טובים באותה שנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה