מרתון תל אביב 2011 - חצי ראשון

דאגתי לי לקהל מעודדים, דאגתי לי לצלמים ומי הולך יחף?
האמת שאני צריך נעליים חדשות. לפחות התירוץ החדש (לא ההוא של "נבו עיכב אותנו") טוב ומחמיא.
"אתה רץ מהר מדי!"


המרוץ החל טוב, מזג האוויר היה אידיאלי, אפילו טפטף טיפה ולמרות חוסר העידוד בק"מ ה3 ו ה4 עת עברתי ליד הבית ידעתי בתוך תוכי פנימה... שאנשים ישנים טוב.
עשרת הק"מים הראשונים אותם אני רגיל לרוץ עברו סבבה לגמרי, בק"מ ה11 עברו לי החיים מול הברכיים. בהתחלה ברך ימין ואז כאילו הם תכננו את זה מראש גם ברך שמאל. הסיבה למה לא הפסקתי לרוץ למרות הכאב החד היא שמטבע הדברים במצבים כאלה אתה נמצא בנקודה הכי רחוקה מהבית ובכל מקרה אתה צריך לחזור איכשהו, אז חזרתי בריצה.
הכאב המשיך איתי עד לק"מ ה14. כנראה נמאס לו להציק לי או שפשוט הגעתי לנקודה בה מסתובבים וחוזרים.
בק"מ ה19 בו נפגשים עם רצי ה10 ק"מ פגשתי את ציה ענת.
בקו הסיום סימנה לי מישהי להרים את הידיים לניצחון אבל לא היה לי נעים כי לא שמתי דאודורנט.

בקיצור - שעה, חמישים ושלוש דקות וחמישים ותשע שניות וחלילה שמישהו יעגל ל54.
לינק למסלול