כמעט איחרנו לטיסה, אח"כ כמעט איחרנו לקונקשיין.
טל תמיד צוחקת עלי שאני לא יודע איחור אופנתי מה הוא. שכל מקום אליו אנו הולכים אני חייב להגיע שעות לפני הזמן. אז למה בכל מה שקשור בטיולים אני חייב תמיד לאחר? לטיול אחרי צבא יצאתי באיחור של 4 שנים ועכשיו לירח הדבש אנחנו יוצאים באיחור של יותר משנה לאחר החתונה.
לנתב"ג הגענו, כהרגלנו בקודש, שעות לפני אך כשעמדנו לעלות למטוס (בין האחרונים) מסתבר שאת בקבוק המים שטל בדיוק קנתה לא ניתן לקחת איתנו. הדיילת המליצה לנו ללכת להחזיר, מעשה שבמחשבה לאחור לא באמת מצדיק אפשרות החמצת הטיסה תמורת 8 שקלים.
בניוארק, תוכנן מראש קונקשיין קצר, הבעיה הגדולה היא שצריך לעבור גם בביקורת דרכונים גם במכס וגם לאסוף את המוצ'ילות. עוד הרגל קודש שיש לנו הוא לבחור את התור עם פקיד ההגירה הכי איטי בכל ניו ג'רזי. בסופו של יום לאחר הִתחרות ריצה (מסביב לעצים ועד הבית) הספקנו בדוחק גם לטיסה הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה