המטרה
הייתה לצאת מהבית בתל אביב, ורצוי עת אחד משלושת הרגלים, ולצעוד עד לירושלים.
תקראו לזה עליה לרגל או מסע כומתה, אני הולך, אמרתי לכולם בתקוה שלא אצטרך לצעוד
לבד.
רציתי
לצאת כבר בחג שבועות האחרון אבל חצי המרתון יומיים קודם הכניס לי את הברכיים
(אליהן עוד נחזור בהמשך) לבלבלה ולכן דחיתי לרגל הבא.
אני
הולך, הכרזתי שוב לפני חג הסוכות, ושוב רק שני מתנדבים רציניים (סרגי ויוליה) ועוד
כמה פחות (רציניים).
ערב
סוכות, לאחר ויכוחים סוערים עם סרגי על כמה אוכל לקחת + החלטה עצמאית להפריז גם
במתוקים, מתוך הנחה שיהיה לנו מלא זמן לקפה ועוגה יצאנו לדרך עם תיקים שלא ממש ברי
סחיבה עקב משקלם הרב.
את
יוליה פגשתי כבר בדיזינגוף שם גם ישבנו לשתות קפה ומאפה כדי לתדלק את המצברים.
היום הראשון הוא הליכה לאורך נחל הירקון עד למקורותיו, על המפה 22 ק"מ, בפועל
הירקון הזה כל כך מפותל שהשעון מדד 28 ק"מ וגם זה רק בגלל שעצרנו לפני שהגענו
למקורות עצמם. לפני סיום היום מצטרף סרגי עם עוד ציוד מיותר וכבד.
אחרי
שהלכנו מערבה ואפילו קצת הצפנו ביום הראשון, היום השני הוא למעשה הליכה דרומה כאשר
היעד הוא מצפה מודיעין שביער בן שמן. היום הזה כבר יותר חם וכבר ברור לנו שמכיוון
שיש לנו הרבה ללכת אז יש לנו פחות זמן לאכול משמע אנחנו סוחבים הרבה לחינם. כשהגענו
למצפה חיכתה לנו הפתעה בדמות חברי אלי (שחולם על נפאל אבל מתעצל לטייל איתי בארץ) שבא
עם סיר ספגטי בולונז משמע באמת סחבנו לחינם, אבל לא נורא לאוטו של אלי לא הייתה
בעיה לסחוב לנו את הדברים המיותרים חזרה (יש לציין שראיתי שבכל זאת הבגאז' שלו צנח
מטה קצת).
היום
השלישי, עוד יום דרומה כשהיעד הוא שער הגיא או בשמו הבלתי רשמי - שער העליות היותר
רציניות לירושלים. היום כבר יותר חם וגם הדרך יותר חשופה כך שלמרות המשקל המופחת
גם היום היה לנו "כיף" משהו ג'ון גלר.
4 ק"מ
לסיום היום הברך של סרגי אומרת לו ביי ביי, כאשר ברור לכולנו שלירושלים כבר לא
נגיע. וזה אכן התירוץ הרשמי למה עצרנו.
מה
אני יכול להגיד,
To be continue…
 |
