בשורה התחתונה – לא עף.
למרות, שלכאורה, יש לי הוכחות קבל עם וניקון שכן.
יום שישי, 2 בצהריים, חדר האוכל בקיבוץ, מחשבות שרצות בראש:
א. סבא אריה איפה אתה? מה עכשיו תערוכה בשוויץ?
ב. אני יכול למצוא דברים יותר טובים לעשות עכשיו, לדוגמה, לישון היה בא
לי כמו כפפה ליד
ג. מאיפה לעזאזל מתחילים
ד. זה הולך לקחת שעות (שעתיים וחצי – הערת המחבר)
ה. הייתי צריך להשאיר את נבו בבית, אף אחד לא היה שם לב שאני בלי אף ילד.
ו. יצא סבבה.
יום שבת, 2 בצהריים, מצפה טל, ותירוצים לרוב
א. אין מספיק רוח
ב. יש יותר מדי רוח
ג. העפיפון לא מאוזן, צריך לקשור משקולת לזנב
ד. הזנב כבד מדי
ה. יותר מידי אנשים אי אפשר לרוץ הרצה (מבלי לדרוס ילדות קטנות בכל אופן)
ו. טוב, מי רוצה לנסות להעיף אותו?
תתפלאו אבל היו קונים, זוג צעירים (שבשביל לדעת מראש על יום שישי צריך
עוד קודם להביא איזה ילד לעולם) שמחו לקבל אותו וגם לא התייאשו עד שלבסוף הוא עף קבל עם וניקון.
יום ראשון, 2 בצהריים, המשרד של סבא אריה, סוגר לו ביומן את
סוף השבוע של עפיפוניאדה חולדה 2013
 |
2 תגובות:
מה זה סבא אריה יעשה עפיפון...מה הולך עם הדור הזה שלא משחרר את ההורים...תגדלו כבר!
מה, אדווה חזרה?
יופי של עפיפון, אלעדי! ממש ברמה!
נראה שבת מקסימה
הוסף רשומת תגובה